<h1>ראב"ן סימן ש"ד</h1>
<h2>דף לה:</h2>
והכבשים של גוים קומפושט שדרכן לתת לתוכו יין, באותן כבשים שדרכן לאוכלן כמות שהוא בחי כגון כרתי פורליש וכיוצא בו מיירי דאין נאסרין משום בישולי גוים, או אם כבשן בלא בישול דאסורין משום דנתן בהן הגוי יין, וכ"ש שאותו קומפושט שאינו נאכל חי ובשלו הגוי שהוא אסור דאיכא תרתי לאיסורא משום בישולי גוים ומשום יין נסך וגם משום גיעולי גוים דהוי טעם לשבח.
<h2>דף מ:</h2>
יין תפוחים של גוים שלקחו ישראל מן האוצר מותר, דאם מערב בו יין מקלקל אם משהה אותו יום או יומים, אבל אם לא לקחו מן האוצר אלא מתוך כד [או] (ו)קנקן שהוא לשעה לשתות אסור דמערב ביה יין לפי שעה ואינו מקלקל, כדאמר פעם אחת חש רבי במעיו אמר כלום יש אדם שיודע יין תפוחים של גוים אסור או מותר אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי פעם אחת חש אבא במעיו והביאו לו יין של תפוחים ושתה ונתרפא וכו'. וכן משקה מורד של תותים אם לוקחו ישראל מן האוצר שרי דאי מערב בו יין מקלקל אבל מכלי שאינו לאוצר כגון כד או קנקן אסור דמערב ביה יין. וכן כל משקה שהוא יקר מן היין חיישינן לאיערובי ואסור, אבל הזול מן היין לא חיישינן לאיערובי.
<h2>דף נ.</h2>
ותו אמרינן שלש דדמיא למרקוליס אסורין. ואי קשיא מאי אסורין הא לא נעבדו דליכא הכא אלא ג' אבנים שהן גוף המרקוליס, ור' ישמעאל סבר [נ"א:] ע"ז של נכרי אינה אוסרה עד שתעבד. תריץ מרקוליס קטן בתר גדול גריר, וכי נעבד גדול הוי כמו שנעבד קטן עמו.
ורמינהו אבנים שנשרו מן המרקוליס, ומשני רבא תני שנמצאו. וא"ת אמאי לא מקשי והא נשרו קתני. תריץ משום דמוכחא מילתא דודאי טעות הוא, דקתני בברייתא את שנראית עמו אסורין ושאין נראית עמו מותרין, ואי נשרו מה לי נראות ומ"ל לא נראות, אלא נמצאו קתני דלא ידע אם נשרו אם לא נשרו ממנו.
<h2>דף נא:</h2>
השתא פעורי מפערי קמיה והרי תקרובות שלו, מים ומלח מבעי דודאי הוי תקרובות אע"פ שאינו של נוי, אלא אפילו חוץ כבפנים דמי ואסור בין דבר ש"נ בין דבר שאינו של נוי אסור משום תקרובות, וכן למרקוליס נמי שתקרובות שלו דרך בזיון ברגימת אבנים בין דבר של נוי בין דבר שאינו של נוי חוץ כפנים דמי והוי תקרובות. והא דתנן מצא בראשו מעות כסות או כלים דמותרין, הא אוקימנא דלא דרך תקרובת אינון דכיס תלוי בצוארו וכסות מונח על ראשו וכן (כלאים) [כלים לאו] דרך תקרובת הוא, אבל אם היו מונחים לפניו דהוא דרך תקרובת אסירי.
